סיפורו המופלא של פסנתרן

ישנם כמה סיפורים מופלאים על יהודים שחייהם ניצלו בשואה בזכות כישרון מיוחד. אחד הסיפורים המרגשים הוא של הפסנתרן והמלחין היהודי ולדיסלב שפילמן. שפילמן נולד בסוסנוביץ’ (פולין) בשנת 1911 והיה פסנתרן ומלחין. הפרסום הגדול ביותר שלו היה כגיבור הסרט “הפסנתרן” שהפיק וביים רומן פולנסקי על בסיס ספרו האוטוביוגרפי של שפילמן ויצא לאקרנים ב-2002, כשנתיים לאחר פטירתו של הפסנתרן.

שפילמן החל את דרכו המוסיקלית כפסנתרן באקדמיה למוסיקה בוורשה אצל אלכסנדר מיכלובסקי ויוזף שמידוביץ’. בשנת 1931 עבר לברלין שם המשיך את לימודיו באקדמיה לאומנויות ולמד אצל פרנץ שרקר, לאוניד קרויצר וארתור שנאבל. בשנת 1933 אחרי עלייתו של היטלר לשלטון חזר שפילמן לארץ הולדתו שם עסק בעיקר בהלחנה קלאסית, בכתיבת מוסיקה לסרטים ובהלחנת שירים. בין היתר ליווה בעת ההיא לראשונה בקונצרטים את הכנר האמריקאי ברוניסלב גימפל, איתו המשיך הקשר עוד לאורך שנים לאחר מכן. שנתיים מאוחר יותר החל שפילמן לעבוד עבור תחנת הרדיו הפולנית כפסנתרן.

שנים בודדות לאחר מכן הגיעו כוחות הכיבוש הנאצי לורשה והתקבל צו המורה על הפסקת שידורי הרדיו הפולני לאלתר. שפילמן נאלץ לעבור לגטו ורשה, וגם שם המשיך בעיסוקו כפסנתרן כאשר הוא מופיע במסעדות. במהלך השהיה של שפילמן בגטו, תוך כדי העסקתו בעבודות כפיה סייע שפילמן בהברחת כלי נשק. שפילמן הצליח להתחמק מההעברה למחנה ההשמדה טרבלינקה, לשם העבירו את כל בני משפחתו ובעזרת אנשי מחתרת פולניים הצליח למצוא מחסה. כדי להתחמק מהנאצים היה צריך מספר פעמים להחליף את מקומות המסתור שלו.  שפילמן סיפר שהדבר שעזר לו לשמור על שפיותו היה לשחזר לעצמו את היצירות שניגן והלחין.

בשנת 1944 קרוב לסיום המלחמה מצא שפילמן את מקום המסתור האחרון שלו. היה זה בית הרוס שהיה ממוקם במרכז העיר ורשה, אשר בקומת הקרקע שלו היה ממוקם פסנתר ישן. בנובמבר אותה שנה הגיעו לבניין אנשי מפקדה נאצים והחליטו לספח את המבנה לטובת המפקדה שלהם. מי שמצא אותו בבניין היה הקצין וילם הוזנפלד. הוא גילה אותו כאשר יצא שיפלמן מחדרו לחפש לעצמו אוכל. שפילמן נדרש להזדהות ונדהם לגלות שהקצין לא מבקש מייד להרוג אותו. במקום זה, דרש הוזנפלד משפילמן שינגן לו משהו, כהוכחה לכך שהוא אכן פסנתרן. שפילמן ניגש אל הפסנתר וניגן לקצין את הבלדה הראשונה של שופן. הוזנפלד קפא על מקומו מהתרגשות מנגינת הפסנתר של שפילמן.  הוא החליט להציל את חייו, לתת לו מחסה ולספק לו מזון ושתיה. בזכות פעולתו של הקצין הנאצי ניצלו חייו. 

הסצנה מתוך “הפסנתרן” , בה מנגן שפילמן (אדריאן ברודי) לקצין הנאצי (תומאס קרטשמאן) את הבלדה מס’ 1 (גירסה מקוצרת). הפסנתרן המוקלט בסרט הוא יאנוש אולייניצ’ק.

 

שפילמן לא ידע את שמו של הקצין שהציל את חייו עד תום המלחמה. בשנת 1945 חזר הרדיו הפולני לשדר. שפילמן, שחזר לעבודתו ברדיו פתח את השידור הראשון של התחנה בנגינת הנוקטורן המפורסם בדו דיאז מינור. יצירה זו גם היתה היצירה האחרונה שניגן שפילמן בתחנה הפולנית לפני סגירתה בידי הכוחות הנאצים 6 שנים מוקדם יותר.  באותה שנה החליט שפילמן להעלות על הכתב את הזכרונות שלו מהגטו והוציא אותם אל האור בספרו “מותה של עיר”. השלטון הפולני של אותה תקופה לא אהב במיוחד את חלק מאמירותיו החיוביות בספר על כמה מהגרמנים, ואת העובדה ש”לא כולם רעים”. לכן החליט לאסור את המשך פרסום הספר. בינתיים, נודע לו שהוזנפלד, הקצין הגרמני שהציל את חייו שוהה כבר מינואר במחנה הריכוז הסובייטי ונשקפת סכנה לחייו. כל נסיונותיו של שפילמן להצילו עלו בתוהו. ממשלת פולין טענה כי ידיה קצרות מלהושיע. הוזנפלד נפטר בשבי הסובייטי בשנת 1952.

עד לשנות השישים עסק שפילמן בניהול המוסיקלי של תחנת הרדיו הפולנית. במהלך השנים הללו המשיך שפילמן בהלחנה קלאסית, הלחנת מוסיקה לסרטים והלחנת שירים, בין היתר גם שירי ילדים. בנוסף, המשיך שפילמן להופיע על בימות קונצרטים, בין היתר עם הכנר האמריקאי ברוניסלב גימפל, איתו הופיע בשנות השלושים, לפני המלחמה. הם הקימו יחד את חמישיית וורשה, חמישיית פסנתר שאיתה הופיעו עד לשנות השמונים. בסוף שנות השמונים בנו של שפילמן, אנדרז’יי שפילמן החליט שהגיעה העת להוציא לאור מחדש את הספר שכתב אביו בסיום המלחמה. לספר הוענק  שם חדש: “ההישרדות המופלאה”. תוך זמן קצר הפך הספר לרב מכר ותורגם לעשרות שפות. שפילמן פנה סמוך למותו ל”יד ושם” וביקש שיוענק להוזנפלד התואר “חסיד אומות עולם”. כעשר שנים מאוחר יותר, לאחר מותו של שפילמן, הוענק להוזנפלד התואר חסיד אומות העולם על פעולות ההצלה שנקט. שפילמן מת בוורשה בשנת 2000 בהיותו בן 89.  שנתיים מאוחר יותר ספרו של שפילמן הגיע אל האקרנים בסרטו עטור הפרסים של רומן פולנסקי – “הפסנתרן”.

ולדיסלב שפילמן מנגן את הנוקטורן בדו דיאז מינור – איתו סגרה תחנת הרדיו הפולנית את שידוריה עם עליית הנאצים ואיתו חזרה התחנה לשידור ב-1945. הביצוע הוקלט בביתו בוורשה שנתיים לפני מותו.

שתפו: