פורסם ב- תגובה אחת

נגינה בפסנתר – על בחירת מורה ועל התאמה אישית

נגינה בפסנתר 1234

נגינה בפסנתר היא מיומנות נרכשת, וכדי לרכוש אותה בצורה רצינית כדאי למצוא מורה. רבים מתלבטים בשאלה “איך בוחרים מורה לפסנתר?” שאלה מורכבת. אני חושב שכמספר שנות ההוראה שלי כך מספר הדרכים לבחור את המורה המתאים ללימוד פסנתר.

נגינה בפסנתר – איך בוחרים את המורה?

זה לא הולך להיות פוסט שתצאו ממנו עם תשובות מובהקות, זה לא פוסט שיחולק לנקודות, אבל זהו בהחלט פוסט שעשוי לגרום לכם להרהר לגבי איזה טיפוס אתם בעצם. מתקשרים אלי מדי יום תלמידים פוטנציאליים. חלק מתרגשים, חלקם ממהרים, חלק מדברים בקצרה, חלק מאריכים, חלקם שמעו עליי ממישהו חלקם ראו פרסומת חלקם חיפשו בגוגל מורה לפסנתר. למרות שכולם (כמעט) התעניינו בנושא של לימוד פסנתר או בנושא קרוב לכך, עדיין אין שיחה אחת דומה לשניה.

אבל שיחה שקיבלתי בשבוע שעבר מאב שחיפש לבתו מורה לכינור (ורצה לדעת אם אני מכיר) גרמה לי להרהר. הוא שאל בפשטות “איך בעצם בוחרים מורה לנגינה”. אני החזרתי את השאלה אליו ושאלתי אותו – מה לך חשוב שיהיה במורה לכינור? והתשובה שלו הייתה מעניינת, הוא סיפר כי בתו בת ה-7 חולמת ללמוד כינור והוא מחפש בעצם את “מגשים החלומות שלה”.

המקרה הזה הינו דוגמא קלאסית לשאלות שאותן אני מברר כשתלמיד/ה כזה או אחר/ת מתקשר/ת אליי לראשונה. אני מברר בין היתר מה הרקע שלו/ה בנגינה בפסנתר, מה השאיפות שלו, רצונות, מה סגנון המוסיקה שהוא אוהב, ושאלות נוספות. חלק יגידו שהם מגיעים אליי “בשביל הנשמה”, חלק מעוניינים להגשים חלום ישן, חלק “נשלחו” ע”י ההורים שמחפשים מורה לפסנתר כדי להגשים את החלום הישן של ההורים ורבות ומגוונות הסיבות.

מיהו “המורה” עבורי?

המורה המתאים לך הינו המורה שיתאים עבורך את סגנון הלימוד שיתאים לך. “דו רה מי” נשמע דומה בין מורה למורה אך רבות הן הדרכים “להגיע אל התלמיד”. לעיתים המורה אף מכונה ה”פסיכולוג”. במקרה כזה מפגשי הנגינה בפסנתר מספקים עבורו צורך נוסף מעבר ללימוד פסנתר. המורה משמש כמגשר בין התלמיד לבין המוסיקה, בין החלום לבין הפיכתו למציאות.

יש לי תלמידה בת 65 שלומדת אצלי כ-15 שנה, בשבילה מוסיקה היא החיים עצמם, כך גם הנגינה בפסנתר. מאז שהתאלמנה הנגינה בפסנתר היוותה עבורה נקודת אור מרכזית בחיים והמפגשים שלנו מספקים עבורה חוויה שמקרבת אותה מחדש למשהו שהוא חלק בלתי נפרד ממנה. זהו חלום הילדות הישן – לימוד פסנתר. אני כמגשים החלומות הפרטי שלה עושה כל שביכולתי להגשים עבורה את החלום.

כמורה לפסנתר מוצבים בפניי מדי יום אתגרים רבים: ישנם תלמידים שמעוניינים שאאתגר אותם בחומר ברמה מתקדמת. אלה מעוניינים לעבוד את אותה היצירה המורכבת לאורך זמן ממושך בנחישות עד להשלמת המשימה. הם בעלי סבלנות מיוחדת ולא מפריע להם שלא לעבוד על עוד יצירות במקביל. יש שזקוקים לגיוון ותחלופה גבוהה של חומר. אלה מקבלים יצירות קלות יותר.

לכל תלמיד יש, כמובן, גם את היכולות שלו ואת הפחדים הקדמוניים שלו הקשורים לנגינה בפסנתר. תלמיד מבוגר שבילדותו קיבל חינוך נוקשה, כזה שהכריחו אותו ללמוד הרבה חוקים לפני שיהיה “ראוי” לנגן יצירה מוסיקלית מגיע אליי עם רצון ללמוד “איך מנגנים שיר משמיעה” ואני כמובן כמגשים החלומות נעתר לרצונו ומתאים את מסלול הלימודים שלנו לצורך שלו.

“תוך כמה זמן אדע לנגן בפסנתר בצורה בסיסית”?

מי קובע את קצב הלימוד? המורה לפסנתר? התלמיד? כמה שיעורים בשבוע מומלץ לקחת? תוך כמה זמן לומדים לנגן יצירה או שיר? אני יכול לתת את התשובה הפשוטה – אצלי מנגנים מוסיקה (ולא רק תרגילים וחוקים) כבר בשיעור הראשון. פשוט כי אני מאמין בעובדה פשוטה: לימוד פסנתר איכותי חייב לספק חוייה מוסיקלית לאורך כל הדרך.

אבל אם רוצים תשובה עמוקה יותר, אז יש בה מורכבות. אחד האתגרים שלי הוא מציאת האיזון הנכון בין הקצב הטבעי שכל אחד נוטה להתקדם בו לבין מסלול התקדמות בקצב שאני ממליץ להיות בו במסגרת לימוד נגינה בפסנתר. למעשה כל תלמיד הוא שונה. אותו “קצב” יכול להיות איטי מדי עבור אחד ומהיר מדי עבור אחר. אותה אינטנסיביות יכולה להיות דלילה מדי עבור אחד או תכופה מדי עבור אחר. לכל תלמיד רצונות, צרכים ויכולות משלו.
המורה הטוב הוא זה שישכיל ללכת צעד צעד יד ביד עם התלמיד. הוא ידע לזהות מה נכון וטוב עבורו, מה מצמיח אותו, מה נוגע לעולמו ולשאיפותיו, לשתף ולהשתתף ביצירה הנפלאה שמכונה לימוד נגינה בפסנתר.

כימיה היא לא מילה גסה

לאחר שביררתם עם עצמכם ועם המורה לפסנתר מה היעדים שלכם הקשורים לנגינה בפסנתר ומה אתם מחפשים במורה לפסנתר, יש משמעות גדולה להתאמה בין אישית בין המורה לבין התלמיד.

לעיתים יכול לקרות שמורה הוא מורה מצויין והתלמיד מגיע עם המון מוטיבציה אבל משהו בהתאמה עדיין לא פועל טוב מספיק. הציפיה ממורה לא תמיד ניתנת להגדרה במילים ולפעמים פרט מסויים יכול לגרום להרגשה לא נוחה או לא שלמה. סימפטיה ותחושה כללית של אהדה ואמון למשל אלה דברים שיכולים לא רק לתרום להתקדמות ולחוויה מהנה של לימוד פסנתר, אלא לפעמים אפילו להכריע אם זה/ו המורה שאנחנו בוחרים. לפעמים ישנה רגישות גם לחיבור תרבותי, ולמעשה עוד לא מעט פרמטרים שמשפיעים על התחושה הכללית של תלמיד כזה או אחר.

דבר אחד די בטוח לדעתי – שיחת הטלפון הראשונה לרוב אינה מספיקה כדי לקבל תמונה מספיקה ושלמה של מה אנו מרגישים לגבי אותו מורה ששוחחנו איתו. לכן, גם אם לא בטוחים, תמיד מומלץ להתחיל עם שיעור נסיון לא מחייב.

אם הגעתם עד לכאן ועוררתי בכם סימני שאלה, אז מצויין! לפעמים כדאי להקדיש מעט מחשבה ולברר קודם כל עם עצמכם מיהו המורה הטוב ביותר עבורכם? מהן המטרות השאיפות החלומות שלכם? הדבר מאפשר גם לכם להציג את עצמכם בצורה מחודדת יותר מבחינת השאיפות המוסיקליות שלכם, וגם יכול לעזור לכם להבחין מהר יותר אם הגעתם למורה המתאים. כמובן שזה גם יכו לעזור למורה להבין מהר יותר כיצד להתאים עבורכם את הכלים העומדים לרשותו.

מורה טוב הוא מורה של אנשים ולא מורה של כלים. ככל שהמורה טוב יותר הוא ידע ללמד כל אחד וכל אחת בדרך המיוחדת לו או לה. מורה טוב ידע להתאים את עצמו ולבנות נכון את תכנית הלימודים. מורה טוב ידע לאתר את הצרכים שלכם ולשלב אותם עם היכולות והחלומות שלכם.

בהצלחה!

פורסם ב-

אי של שלווה, יופי ואהבה. על נגינה בגיל השלישי

נגינה בפסנתר אפשרית בכל גיל

“זה לא מאוחר מדי בשבילי?”

במהלך 20 השנים האחרונות שבהן עיסוקי העיקרי הוא מורה לפסנתר אני מגלה יותר ויותר תופעה מעניינת הקשורה לגיל. בכל גיל לימוד פסנתר יכול לקבל משמעויות שונות. אבל שאלה אחת חוזרת על עצמה הרבה בקרב הקהל המבוגר. היא חוזרת בווריאציות שונות. “זה לא מאוחר מדי בשבילי?” או – “עוד יכול לצאת ממני משהו?” אני שומע גם –  “כמורה לפסנתר אתה פוגש הרבה תלמידים בגיל שלי?” … “הראש שלי זה כבר לא מה שהיה פעם”, וגם – “הייתי צריך לעשות את זה בגיל צעיר”. מבוגרים רבים שאני פוגש, לא רק כמורה לפסנתר אלא בשיח יומיומי לא חושבים כלל שהמושג “מורה לפסנתר” קשור בכלל לקהל המבוגר. לימוד פסנתר נתפש באופן אוטומטי בעיניהם כדבר שמיועד לילדים.

בתחילת דרכי במורה לפסנתר בשנות ה-90 חילקתי עלוני פרסום של הסטודיו. באחת מהפעמים ניגשה אלי גברת חביבה ושאלה מה בידי. חייכתי אליה והראיתי לה. לאחר שהבינה שמדובר בלימוד נגינה אמרה באופן אוטומטי “אין בבניין הזה ילדים”. הסברתי לה שלימוד פסנתר לא מיועד רק לילדים.

אחד הדברים  שמשותף להרבה מהמבוגרים שמגיעים ללימודי פסנתר הוא שהם בטוחים שבגילם היכולת נמוכה בהרבה ממה שהיתה בגיל 16. וזו טעות נפוצה. השוני בין יכולות הלמידה בגיל מבוגר לעומת גיל הנעורים אינו גדול, מסתבר. במקרים מסוימים אני פוגש גם תופעות הפוכות. יש לא מעט מקרים בהם ההתקדמות בלימוד הנגינה הרבה יותר מהירה אצל מבוגר לעומת ילד.

מוטיבציה והמרכיב הפסיכולוגי

אז מה בכל זאת שונה? מה שכן שונה הוא בעיקר המבנה הפסיכולוגי. למבוגרים רבים, יש את התפיסה המוטעית שלימוד פסנתר מיועד רק לגיל הנעורים. בסטודיו לפסנתר מבוגרים שהגיעו לשיעורי הפסנתר עם מעט אמונה שמורה לפסנתר יוכל “להוציא מהם משהו רציני” גילו שהם יכולים הרבה יותר ממה שחשבו. אבל לא רק שאלת היכולת מעניינת. לימוד נגינה מאפשר למבוגרים רבים לחזור להיות ילדים ולהתרגש ממה ששכחו מזמן.  הרעיון של “לנגן בכיף” הוא לבדו סיבה מספיק טובה להתחיל. לימוד פסנתר בכל גיל אם כך? בהחלט! אבל מלבד הכיף יש עוד כמה סיבות מצויינות לנגן בפסנתר בגיל מבוגר.

מנצחים את הזקנה?

התשובה היא לחלוטין כן. מחקרים רבים כבר סיפקו הוכחות לכך שיש קשר ברור בין נגינת מוסיקה לבין מצב בריאותי בגיל מבוגר. המחקרים מוכיחים כי יש ביכולתה לעכב את הזיקנה ואף למנוע מחלות גוף ונפש. כל זה קורה בזכות ההשפעה המיוחדת שיש לפעולת הנגינה על המוח ועל מערכת העצבים המרכזית. בשנים האחרונות נגינה בגיל מבוגר הופכת לתחביב יותר ויותר פופולרי. זה קורה לא מעט בגלל המודעות לאותן השפעות. 

למחקריו של המדען והמוסיקאי פרופ’ איתן גלוברזון אשר עוסק בחקר המוח ובמקביל מרצה באקדמיה למוסיקה בירושלים יש ממצאים מעניינים מאד בתחום. בעצם הלימוד של נגינה בכלי מסויים נוצר גירוי שפועל בו זמנית בכמה רמות.  לכך יש השפעה חיובית ברורה על מערכות שונות בגוף. ההשפעה מתבטאת הן בתחום המוטורי והן בתחום הרגשי. לפי מחקריו נגינה בכלל ונגינה בפסנתר בפרט, הן מהתופעות האנושיות המופלאות הקיימות. הפעילות המכאנית, הפסיכולוגיה, הקואורדינציה בין הידיים, כל אלו פעולות שרחוקות מלהיות פשוטות. המוסיקה קשורה לתהליכים שעדיין נחקרים ובהחלט יש עוד מקום למחקר רב בתחום, אבל אי אפשר להתעלם מהשפעותיה הברורות והמופלאות על הזקנה.

“אי של שלווה, יופי ואהבה”

פסנתרנים ומוסיקאים ידועים רבים הגיעו לגיל גבוה ביותר וניגנו עד סוף ימיהם. מעניין להבחין בכך. בין השמות המפורסמים ניתן למצוא את ארתור רובינשטיין שהפליא בנגינתו משך שנותיו הרבות (95), הצ’לן פבלו קזאלס (96), ועוד רבים.

דוגמה לדמות מיוחדת במינה – היא הפסנתרנית ניצולת השואה אליס (עליזה) הרץ זומר. אליס נשלחה בשנת 43′ ללטרזיינשטאט אך כשגילו הגרמנים במחנה כי היא פסנתרנית ידועה החליטו להטיל עליה להופיע במחנה. מעבר לכך שהיתה פסנתרנית היתה זומר גם מורה לפסנתר, והשתייכה לסגל הבכיר ביותר באקדמיה למוסיקה בירושלים. בשנותיה האחרונות התגוררה זומר בלונדון, והוסיפה לנגן ולהיות פעילה. זומר, ילידת 1903 נפטרה לפני כשנתיים בלבד בגיל 110. אליס הרץ זומר נגינה כמעט עד סוף ימיה ונחשבה לניצולת השואה המבוגרת ביותר בעולם ובו זמנית גם לפסנתרנית המבוגרת ביותר בעולם.

אי אפשר שלא להבחין בהשפעתה של הנגינה בפסנתר עליה. “אני מלאה בשמחה!”, מעידה על עצמה בעיניים מחייכות בסרטון שהוקלט בהיותה בת 109. “מוסיקה היא נס, ומקומה הראשון של האומנות”, אומרת זומר. “היא מובילה אותנו אל אי של שלווה, יופי ואהבה”. צפו בסרטון –

אליס זומר מעוררת ההשראה

שתפו: