אי של שלווה, יופי ואהבה. על נגינה בגיל השלישי

נגינה בפסנתר אפשרית בכל גיל

“זה לא מאוחר מדי בשבילי?”

במהלך 20 השנים האחרונות שבהן עיסוקי העיקרי הוא מורה לפסנתר אני מגלה יותר ויותר תופעה מעניינת הקשורה לגיל. בכל גיל לימוד פסנתר יכול לקבל משמעויות שונות. אבל שאלה אחת חוזרת על עצמה הרבה בקרב הקהל המבוגר. היא חוזרת בווריאציות שונות. “זה לא מאוחר מדי בשבילי?” או – “עוד יכול לצאת ממני משהו?” אני שומע גם –  “כמורה לפסנתר אתה פוגש הרבה תלמידים בגיל שלי?” … “הראש שלי זה כבר לא מה שהיה פעם”, וגם – “הייתי צריך לעשות את זה בגיל צעיר”. מבוגרים רבים שאני פוגש, לא רק כמורה לפסנתר אלא בשיח יומיומי לא חושבים כלל שהמושג “מורה לפסנתר” קשור בכלל לקהל המבוגר. לימוד פסנתר נתפש באופן אוטומטי בעיניהם כדבר שמיועד לילדים.

בתחילת דרכי במורה לפסנתר בשנות ה-90 חילקתי עלוני פרסום של הסטודיו. באחת מהפעמים ניגשה אלי גברת חביבה ושאלה מה בידי. חייכתי אליה והראיתי לה. לאחר שהבינה שמדובר בלימוד נגינה אמרה באופן אוטומטי “אין בבניין הזה ילדים”. הסברתי לה שלימוד פסנתר לא מיועד רק לילדים.

אחד הדברים  שמשותף להרבה מהמבוגרים שמגיעים ללימודי פסנתר הוא שהם בטוחים שבגילם היכולת נמוכה בהרבה ממה שהיתה בגיל 16. וזו טעות נפוצה. השוני בין יכולות הלמידה בגיל מבוגר לעומת גיל הנעורים אינו גדול, מסתבר. במקרים מסוימים אני פוגש גם תופעות הפוכות. יש לא מעט מקרים בהם ההתקדמות בלימוד הנגינה הרבה יותר מהירה אצל מבוגר לעומת ילד.

מוטיבציה והמרכיב הפסיכולוגי

אז מה בכל זאת שונה? מה שכן שונה הוא בעיקר המבנה הפסיכולוגי. למבוגרים רבים, יש את התפיסה המוטעית שלימוד פסנתר מיועד רק לגיל הנעורים. בסטודיו לפסנתר מבוגרים שהגיעו לשיעורי הפסנתר עם מעט אמונה שמורה לפסנתר יוכל “להוציא מהם משהו רציני” גילו שהם יכולים הרבה יותר ממה שחשבו. אבל לא רק שאלת היכולת מעניינת. לימוד נגינה מאפשר למבוגרים רבים לחזור להיות ילדים ולהתרגש ממה ששכחו מזמן.  הרעיון של “לנגן בכיף” הוא לבדו סיבה מספיק טובה להתחיל. לימוד פסנתר בכל גיל אם כך? בהחלט! אבל מלבד הכיף יש עוד כמה סיבות מצויינות לנגן בפסנתר בגיל מבוגר.

מנצחים את הזקנה?

התשובה היא לחלוטין כן. מחקרים רבים כבר סיפקו הוכחות לכך שיש קשר ברור בין נגינת מוסיקה לבין מצב בריאותי בגיל מבוגר. המחקרים מוכיחים כי יש ביכולתה לעכב את הזיקנה ואף למנוע מחלות גוף ונפש. כל זה קורה בזכות ההשפעה המיוחדת שיש לפעולת הנגינה על המוח ועל מערכת העצבים המרכזית. בשנים האחרונות נגינה בגיל מבוגר הופכת לתחביב יותר ויותר פופולרי. זה קורה לא מעט בגלל המודעות לאותן השפעות. 

למחקריו של המדען והמוסיקאי פרופ’ איתן גלוברזון אשר עוסק בחקר המוח ובמקביל מרצה באקדמיה למוסיקה בירושלים יש ממצאים מעניינים מאד בתחום. בעצם הלימוד של נגינה בכלי מסויים נוצר גירוי שפועל בו זמנית בכמה רמות.  לכך יש השפעה חיובית ברורה על מערכות שונות בגוף. ההשפעה מתבטאת הן בתחום המוטורי והן בתחום הרגשי. לפי מחקריו נגינה בכלל ונגינה בפסנתר בפרט, הן מהתופעות האנושיות המופלאות הקיימות. הפעילות המכאנית, הפסיכולוגיה, הקואורדינציה בין הידיים, כל אלו פעולות שרחוקות מלהיות פשוטות. המוסיקה קשורה לתהליכים שעדיין נחקרים ובהחלט יש עוד מקום למחקר רב בתחום, אבל אי אפשר להתעלם מהשפעותיה הברורות והמופלאות על הזקנה.

“אי של שלווה, יופי ואהבה”

פסנתרנים ומוסיקאים ידועים רבים הגיעו לגיל גבוה ביותר וניגנו עד סוף ימיהם. מעניין להבחין בכך. בין השמות המפורסמים ניתן למצוא את ארתור רובינשטיין שהפליא בנגינתו משך שנותיו הרבות (95), הצ’לן פבלו קזאלס (96), ועוד רבים.

דוגמה לדמות מיוחדת במינה – היא הפסנתרנית ניצולת השואה אליס (עליזה) הרץ זומר. אליס נשלחה בשנת 43′ ללטרזיינשטאט אך כשגילו הגרמנים במחנה כי היא פסנתרנית ידועה החליטו להטיל עליה להופיע במחנה. מעבר לכך שהיתה פסנתרנית היתה זומר גם מורה לפסנתר, והשתייכה לסגל הבכיר ביותר באקדמיה למוסיקה בירושלים. בשנותיה האחרונות התגוררה זומר בלונדון, והוסיפה לנגן ולהיות פעילה. זומר, ילידת 1903 נפטרה לפני כשנתיים בלבד בגיל 110. אליס הרץ זומר נגינה כמעט עד סוף ימיה ונחשבה לניצולת השואה המבוגרת ביותר בעולם ובו זמנית גם לפסנתרנית המבוגרת ביותר בעולם.

אי אפשר שלא להבחין בהשפעתה של הנגינה בפסנתר עליה. “אני מלאה בשמחה!”, מעידה על עצמה בעיניים מחייכות בסרטון שהוקלט בהיותה בת 109. “מוסיקה היא נס, ומקומה הראשון של האומנות”, אומרת זומר. “היא מובילה אותנו אל אי של שלווה, יופי ואהבה”. צפו בסרטון –

אליס זומר מעוררת ההשראה

שתפו: