פרדריק שופן – חייו ויצירתו

את הפוסט שלי אני מקדיש הפעם לאחד המלחינים האהובים עלי מהתקופה הרומנטית, פרדריק שופן, שהשפיע עלי רבות.

יצירות לפסנתר בגיל שבע

פרדריק שופן נולד בשנת 1810 בכפר ז’לזובה וולה שבפולין. כבר בגיל צעיר נחשב שופן לילד פלא. הוא הלחין שני פולונזים בגיל שבע ועוד בהיותו ילד התפרסם בכל רחבי פולין. מגיל 6 עד גיל 12 למד אצל המורה לפסנתר וייצ’ך ז’יבני ולאחר מכן עבר לוילהלם וורפל – מורה בכיר יותר בקונסרבטוריון של וורשה. בשנת 1826 החל שופן את לימודיו בבית הספר למוסיקה של וורשה, ובאופן חריג קיבל אישור ממנהל בית הספר, יוזף אלסנר, (שכינה אותו “גאון מוסיקלי”) לדלג על שיעורי פסנתר ולהתמקד בלימודי תיאוריה וקונטרפונקט.

בגיל 19 סיים שופן את בית הספר למוסיקה. סמוך לאותה שנה הלחין כמה מהיצירות המרשימות שלו, ביניהן השלישייה בסול מינור לפסנתר, לכינור ולצ’לו, הסונטה הראשונה שלו בדו מינור לפסנתר, וגם כתב את הוריאציות על נושא מתוך “דון ג’ובאני” של מוצרט (ע”פ האריה “Là ci darem la mano”)

Trio Op.8

Piano Sonata No. 1

Variations on “Là ci darem la mano” from Mozart’s Don Giovanni

שופן קונה לו שם באירופה

פרדריק הצעיר נסע לוינה להציג את יצירותיו החדשות בקונצרטים וזכה שם להצלחה אדירה. עם חזרתו לפולין, בהיותו בן 20 בלבד כתב את שני הקונצ’רטי לפסנתר שלו (בפה מינור ובמי מינור). זמן קצר לאחר מכן רצה להמשיך במסע ההצלחות שלו באירופה וחזר לוינה שוב, ותכנן משם להמשיך גם לאיטליה. זמן קצר לאחר נסיעתו שמע שהחלה התקוממות בפולין נגד השלטון הרוסי ופרצה מלחמה שארכה מספר חודשים. האירועים הקשים בפולין השפיעו במידה ניכרת על מצב רוחו של פרדריק הצעיר וניתן היה להבחין בסערת הרגשות שלו דרך הצלילים שהלחין. בתקופה זו הוא הלחין את הסקרצו בסי מינור אופוס 20 ואת האטיודים, אופוס 10.

Scherzo Op.20 No.1 in B minor

 

 

כאשר שמע שוורשה נכבשה בידי רוסיה חלה שופן בקדחת ועבר משבר נפשי עמוק. במוסיקה של שופן לכל אורך הדרך ניתן להבחין בביטוי של בדידותו וריחוקו מהמולדת דרך הצלילים שכתב. הוא היה ידוע כמי שיכול “לשיר” דרך הפסנתר והכישרון הלירי שלו ניכר בכל יצירה. גם ביצירות הוירטואוזיות שבהם מופק צליל חזק מהפסנתר שומר שופן על השירתיות שלו.

בשנת 1831 בהיותו בן 21 הגיע פרדריק הצעיר מורשה לפריז. הוא פגש שם לא מעט פולנים נוספים שנמלטו מאזור הקרבות לאחר שהמרד הפולני נכשל. באותה תקופה פריז היתה מקום מרכזי מבחינה אומנותית. למעשה המרכזי ביותר באירופה כולה. הוא פגש בעיר הגדולה כמה מהמלחינים הבולטים של אותה תקופה כגון ברליוז וליסט וגם אנשי אמנות ואנשי רוח חשובים, ביניהם הסופר ויקטור הוגו, וגם עם ציירים מרכזיים. עצם היותו של שופן פסנתרן מעולה אפשרה לו להשתלב בצורה טבעית בבמה התרבותית של העיר. למרות שנחשב לפסנתרן מוכשר, במשך 18 שנותיו בעיר הגדולה, עד מותו בגיל 39 הספיק לנגן רק 35 קונצרטים פומביים. העיסוק שתפס את רוב זמנו ופרנסתו של שופן בפריז היה הוראה, והיה מבוקש מאד כמורה בבתי האריסטוקרטים של העיר.

תחילת ההידרדרות במצבו הנפשי של שופן

כיוון ששופן נחשב לפליט פוליטי השלטון הפולני לא אפשר לו לחזור למולדתו, אפילו כדי לפגוש את משפחתו שנותרה שם, עובדה שהשפיעה קשות על מצב רוחו של המלחין הצעיר. בהיותו בדרזדן הכיר פרדריק הצעיר את מריה וודז’ינסקי בת ה-17, שהיתה למעשה בתם של משפחת פליטים ששופן הכיר עוד בפולין. הוא התרשם מאד מהכישרון האומנותי והמוזיקלי של הנערה והתאהב בה. לאחר שהציע למריה להינשא קיבל תשובה חיובית אך כעבור מספר חודשים הוריה של מריה החליטו שמצבו הבריאותי של שופן ואורח החיים הלא יציב שהוא מנהל לא מתאים למריה והם נאלצו להיפרד. וכך, נוסף על ההתמודדות הנפשית הקשה של הגעגועים למולדתו ולמשפחתו נחתה עליו ההתמודדות הקשה עם הפרידה ממריה.

בגיל 28 התאהב שופן בז’ורז’ סאנד (אמנטין אורורה לוסיל דופין) המבוגרת ממנו ב-6 שנים, גרושה, אם לשני ילדים, אשר נחשבה לסופרת הפמיניסטית הראשונה. סאנד הוקסמה מהיצירות האינטימיות שלו אך עודדה אותו לכתוב כמות גדולה יותר יצירות גדולות וארוכות יותר מאלה שכתב עד אותה העת. הוא זכה לקבל מסאנד הבוגרת ממנו את הדבר שהיה כה זקוק לו אותה העת – חום ודאגה אימהית.

יצירה למרות הכל

בחורף של סוף שנת 1838 נסעו בני הזוג לאי הספרדי מיורקה. בעקבות תנאי מזג אוויר גרועים שליוו אותם חלה שופן, והתגלו אצלו סימנים של מחלת השחפת. אך הוא לא וויתר על הכתיבה.

מסוגר בביתו היה נחוש להשקיע בהלחנה, ובין היתר לסיים בכתיבת קובץ 24 הפרלודים אופוס 28 שלו שאת כתיבתם החל כארבע שנים קודם לכן. את הפרלודים שלו, אגב, כתב שופן בהקבלה לרעיון-24 הפרלודים של באך ב”פסנתר המושווה”. גם כאן השתמש  שופן בכל הסולמות המז’וריים והמינוריים, אלא שכאן, במקום לסדר את הקטעים בסדר כרומטי כפי שבאך עשה, בחר לקבוע את סדר הסולמות לפי מעגל הקוינטות (שיטת הארגון של הסולמות לפי רמת הקרבה של שימוש בצלילים משותפים). בפרלודים של שופן ניתן למצוא מבחר מגוון מאד של סוגי מוסיקה – החל מפרלודים בעלי אופי לירי וועד לקטעים וירטואוזיים, החל מפרלודים בעלי אופי דיאטוני (אי סטיה מצלילי הסולם המקורי) ועד לפרלודים כרומטיים, בעלי אופי של שירי לכת, ולעומתם בעלי אופי שירתי ולעיתים מלנכולי.

Prelude Op.28 No.15

האביב היצירתי

כשחזרו בני הזוג ממיורקה עבר שופן הצעיר תהליך החלמה במרסיי  וזמן קצר לאחר מכן עבר לגור בביתה של בת זוגתו  בעיירה הצרפתית נואן. היתה זו תקופתו הפורחת ביותר של המלחין. מצב רוחו השתפר ולכן השנים האלו היו גם פוריות מבחינה יצירתית.

בשנת 1847 נפרדו בני הזוג. הפרידה השפיעה קשות על מצב רוחו של שופן שנאלץ לעזוב את נואן, מקום שהרגיש בו טוב כל כך. בשנתיים שלאחר מכן מצבו הבריאותי והנפשי רק הלך והידרדר. למרות חולשתו המשיך לסיבוב קונצרטים נוסף באנגליה ובסקוטלנד, אך עם הידרדרות מצבו והקדחת ששוב תקפה אותו נאלץ שופן לשוב לפריז. ב-17 באוקטובר 1849 נפטר שופן בדירתו ממחלת השחפת. יצירתו האחרונה של שופן היא המזורקה בפה מינור.

 Mazurka No.49 in F minor

 

 

שופן, אשר הקדיש כמעט את כל חייו הקצרים לפסנתר הינו אחד המלחינים הבולטים ביותר לפסנתר בכל הזמנים. הוא הותיר אחריו מורשת מוסיקלית עשירה שהשפיעה בצורה חזקה על דורות של מלחינים.

לסיום אני לא יכול שלא לשתף אתכם באחד הביצועים המרגשים לקונצ’רטו מס. 2 של המלחין, בביצוע הפסנתרן שנחשב בעיני רבים (וגם בעיני) לפסנתרן שמבצע את יצירותיו באופן מושלם, והוא מעבר לכך גם אחד הפסנתרנים האהובים עלי.

קונצ’רטו מס’ 2 – בביצוע ארתור רובינשטיין