Posted on

פורום תווים בפייסבוק

תווים

רוצים/ות לקבל מידע אודות קונצרטים ומופעים מוזיקליים? לדבר תיאוריה? לשאול שאלות הקשורות לתווים ותיווי? רוצים/ות לשתף משהו מעניין ולראות מה אחרים שיתפו? הפורום מתאים לכולם/ן – מתלמדים/ות, מורים/ות, חובבים/ות, מומחים/ות, אוהבי/ות מוסיקה קלאסית, וגם חובבי/ות מוזיקה עכשווית פופולרית ללא מגבלות סגנון או תרבות.

זה המקום לשאלות ותשובות ודיון בתחום המוסיקה והתיאוריה, החל מטכניקות כתיבה בסגנונות שונים, הרמוניה לסוגיה ולתקופותיה, שאלות טכניות ואחרות בנושא תוכנות לתיווי כגון סיבליוס, פינאלה ועוד, שיתוף חומר היסטורי מעניין הקשור לתחום התיווי והתיאוריה, שיתוף רעיונות חדשים הקשורים לתחום וגם המלצות לספרי תווים שראו אור ותווים באינטרנט.

זה גם המקום לפרסם בו אודות קונצרטים, שידורי רדיו ושידורי טלויזיה הקשורים במוסיקה קלאסית, ג’אז, ומוסיקה אתנית.

הצטרפו עכשיו!

Posted on

מהֵאָחְזוּת הנח”ל לשיעורי הפסנתר

ציור: שמואל כץ    

בסוף 1967, כמה שבועות אחרי תם מלחמת ששת הימים הוקמה אל מול חופי ימת ברדאוויל שבצפון חצי האי סיני האחזות נח”ל-ים. שנה לאחר מכן הוזמנה נעמי שמר לבקר בהאחזויות שהוקמו בצפון חצי האי. מפקד ההאחזות ערך לה סיור. בין היתר הפליגה בימת ברדאוויל, ביקרה בשטחי החקלאות, ספגה את הווי ההאחזות, והרושם הרב שנותר בה גרם לה להעלות את הכתב את שירה המפורסם “בְּהֵאָחְזוּת הַנַּחַ”ל בְּסִינַי”.  

כך נראו המזח והחיילים בהאחזות בעיניו של הצייר שמואל כץ ז”ל שביקר בה. הדגים המתוארים השיר הגיעו משם. שמואל כץ מוכר היום בין היתר בזכות העובדה שאייר את הספר “דירה להשכיר” שיצא לאור 3 שנים מאוחר יותר. הציור הופיע בעמוד השער של עתון “במחנה נח”ל” שיצא אז.

במסגרת פרויקט עיבודים גדול שהתחלתי לשיריה של נעמי שמר סיימתי ממש לאחרונה לעבד לפסנתר את שירה המקסים “בְּהֵאָחְזוּת הַנַּחַ”ל בְּסִינַי”. לגמרי במקרה, כעבוד כמה ימים נכנס אלי תלמידי היקר מ. אשר הראה לי את הציור, וגילה לי שהוא עצמו היה מפקד אותה הֵאָחְזוּת עליה כתבה נעמי שמר שיר ידוע. פגש אותה, ערך לה סיורים, צלה לעיניה דגים על גחלים, ממש כמו בשיר, והיה למעשה שותף פעיל בחוייות שהותירו עליה רושם כה עז. כאשר סיפרתי לו כי ממש עכשיו סיימתי לעבד את השיר הידוע הוא התרגש ואני לא פחות! 

Posted on

עניין של גודל

הפסנתר הגדול ביותר בעולם

מה הגודל עושה לצליל הפסנתר ולחויית הביצוע? רוחבו של הפסנתר הגדול ביותר שנמדד אי פעם הוא שניים וחצי מטרים בקירוב. הוא כולל 156 קלידים (68 קלידים יותר מאשר פסנתר קלאסי רגיל) גובהו כשני מטרים ואורכו משתרע על פני לא פחות משישה מטרים! את הפסנתר בנה אמן העץ דניאל שפיאבסקי (פולין). בקונצרט רשמי שהתקיים בשימבארק, פולין ב-30 בדצמבר 2010 ניגנה בו הפסנתרנית, המלחינה והמרצה למוסיקה קטרזינה בורק.

Posted on

מוזיקה בגיל הַזִּקְנָה

קרוב ל-40% מהאוכלוסיה שעברה את גיל 80 לוקה במחלות ניווניות נוירולוגיות בהן מתנוונים בהדרגה תאי עצב במוח – הנפוצה שבהן היא אלצהיימר. בתהליך ההידרדרות המוחית מתרחשת ירידה ניכרת ביכולות החשיבה ובתפקוד של המוח ובין היתר בזיכרון. הלוקים/ות בתסימים חשים /ות דיכאון ובדידות ויוצרים/ות פחות קשר עם סביבתם/ן. הם/ן מתחילים/ות לחוש לא מחוברים /ות מחייהם/ן וממי שהיו בעבר. קשיים בזיהוי דמויות מקורבות, וחוסר התמצאות בזמן ובמרחב הם רק חלק מהתסמינים של אותם מצבים. במצברים אלה קיימים טיפולים תרופתיים מגוונים אך תחום אחד עושה קסמים והוא לא מורכב מחומר כימי כלשהו: מוזיקה.

זה זמן רב שמוזיקה ידועה בסגולותיה הטיפוליות וכוח הריפוי שלה. במוזיקה קיים פוטנציאל להפעלה מיידית של אזורים נרחבים במוח מעבר לחוש השמיעה הפיזי ושניים מהבולטים שבהם הם זיכרון ורגש. העיסוק במוזיקה, נגינתה, ואפילו שמיעתה בלבד בכוחה לעורר זכרונות מודחקים שלא עולים בתנאים אחרים. מוזיקה שמתקשרת לאירוע שבעבר עורר רגש, תעורר רגש מחדש גם במצב של ירידה בתפקודים המוחיים. יחד עם הרגש מתעורר הזיכרון של אירועים שנשכחו. שירים ויצירות מוזיקליות, בין אם הם קשורים לעברם של החולים/ות במחלה הניוונית ובין אם לאו, יש בכוחם לעורר רגשית ובאורח פלא גם לחבר אותם/ן מחדש לחבריהם/ן, למשפחתם/ן ולעולם הסובב אותם/ן ממנו התנתקו כאשר הופיעה הירידה בתפקוד. כך הם/ן חוזרים/ות ממצב של אדישות בחזרה אל הרגש. בחזרה אל מעגל החיים.

Posted on

תלמידים מְסַפְּרִים

יהונתן קול מורה לפסנתר המלצות

במהלך קרוב ל-24 שנות הוראה פגשתי מאות תלמידים לפסנתר, עיבוד ותיאוריה, בעלי יעדים מוסיקליים שונים, ממקומות שונים ובגילאים שונים. יש שהמשיכו את לימודיהם אצלי תקופה קצרה, ויש ארוכה (גם 20 שנה ויותר), יש שהגיעו לכמה מפגשי העשרה (ביניהם גם מורים למוסיקה), או כאלה שהגיעו רק כדי לקבל טיפים מעשיים בתחום פיתוח השמיעה. כולכם, אלה שאיתי עכשיו ואלה שכבר במקומות אחרים נמצאים אצלי בלב. תודה על כל הביקורות, כבר קיבלתי לא מעט, הנה כמה מהביקורות שכתבתם ונגעו ללִבִּי. תודה!

 

לקריאת ביקורות נבחרות הקליקו כאן

Posted on

על קריאת תווים

קריאת תווים 2

תלמידים רבים פונים אלי במהלך התקופה הראשונה ללימודים וכשזה מגיע לנושא תווים הם שואלים אותי שאלות שאני מוצא בהן הרבה מכנה משותף. למשל – “מתי אדע לקרוא תווים?” וגם שאלות מהסוג של – “כעבור מספר אימונים אני זוכרת את היצירה בעל פה וכבר לא צריכה להסתכל בתווים אז אני מרגישה שזה לא חוכמה כי אני לא באמת קוראת! אז זה בסדר…?”.

ובכן התשובה לא מסובכת. אז הנה מורה נבוכים קצר –

לצורך ההסבר שלי אני אוהב להשתמש בשלוש אנלוגיות – אנלוגיית שחקן התיאטרון, אנלוגיית תלמיד בית הספר היסודי, ואנלוגיית השירה.

מקומה של קריאת התווים בתהליך הלימודי ובביצוע

אז “האם זה בסדר פשוט לזכור בעל פה ולהתעלם מהתווים…?” – לפי אנלוגיית השחקן – המטרה הממשית היא לא קריאה מהדף. הטקסט הוא אמצעי לזכור מה ואיך לומר והדבר הממשי במובן האומנותי הוא הביצוע. אחרי הכל, כאשר השחקן על הבמה, איש בקהל אינו מתעניין ביכולות הקריאה שלו. הטקסט הוא רק האמצעי בעזרתו הוא זוכר את התוכן האומנותי. כך גם בביצוע מוסיקלי. התווים אינם המטרה ואין כל פסול בכך שלומדים בעל פה ונפרדים מדף התווים. ההיפך הוא הנכון. זה נכון שכדאי שקצב הפיענוח של התווים יהיה מהיר כדי לא להתעכב בגללם, אך התווים הם הטקסט בלבד. עדיף כמה שפחות להיות תלוי ב”דף ההוראות” ולהיות כמה שיותר מרוכז בביצוע, שהרי הוא העיקר ולשם כך התכנסנו.

השגת מיומנות הקריאה תיקח תמיד יותר זמן ממה שהייתם רוצים

“למה כל כך הרבה זמן עד שאני קולט?…”  – אנלוגיית התלמיד מדברת על מיומנות הקריאה עצמה. בבית הספר היסודי רכשנו את הידע הבסיסי שיאפשר לנו לבטא מילים מתוך טקסט כתוב. רובנו לא תמיד חושבים על זה, אך מיומנות הקריאה הספונטנית והשוטפת לא נרכשה בשעתיים, לא ביומיים, ואפילו לא בחודשיים. ברוב המקרים נדרשות בין שנתיים לשלוש עד שניתן לתרגם מה שראינו על הנייר ולהפוך את הטקסט למשהו שנוכל להשמיע באופן שוטף באמת. בל נשכח שאת לימוד הקריאה רובנו החל סביב גיל 6, גיל שבו כושר הלמידה גבוה. אז תוך כמה זמן יודעים לפענח את הכתוב בשפת התווים ולהשמיע אותו בצלילים באופן שוטף? קשה יהיה לקבוע מספרית בחודשים או בשנים, אך ללא ספק – זה לא יקרה מהר יותר ממהירות לימוד הקריאה שלנו בגיל צעיר.

למה זה קשה כל כך?

האם חייבים תווים כדי שנדע לנגן יפה? ממש לא חייבים. אפשר לנגן מנגינות נהדרות ואף להלחין בלי שיהיה מושג ירוק על חוקי התווים. רבים מצליחים להגיע לחיקויים מעולים משמיעה. כמה מגדולי האמנים הידועים לא ממש יודעים תווים לא כל שכן תיאוריה. אבל חשוב לזכור – חוקי התווים נועדו לשמר כמות גדולה של מידע מדוייק לגבי איך המלחין המקורי של היצירה הגדיר כל חלק בביצוע של היצירה. השפה הכתובה מאפשרת להבין “למה התכוון המשורר” ולא להיות תלוי בהבנת היצירה רק דרך ביצוע כזה או אחר ששמענו. כך גם נבין טוב יותר אילו דברים משלנו אנחנו רוצים לבטא דרך המוסיקה. כאן זה המקום לתת את אנלוגיית השירה: לרוב בני האדם לא דרושות יותר מאשר שתי אזניים (ואפשר גם אחת) כדי לחקות בשירה או בתיפוף על השולחן תופעות מוסיקליות שיכולות להיראות מאד מסובכות על הנייר למען האמת. הצורך בפיענוח מקצב מסובך ושיחזור שלו בנגינה גובה לפעמיים הרבה יותר “אנרגיה” מאשר פשוט לחקות אותו משמיעה, לתופף, או לשיר אותו. שפת המוסיקה טבועה בנו עוד משחר נעורינו, נרצה בכך או לא, ולכן קל לנו “לדבר אותה” גם אם לא למדנו (או לא נלמד אי פעם) איך לכתוב או לקרוא אותה.

בהמשך לאנלוגיית השירה – אולי זה המקום להזכיר ששפת התווים היא לא שפה אינטואיטיבית מבחינה גרפית. הקושי העיקרי טמון בייצוג הגרפי של חוקי משך התווים. בעוד שגובה הצליל מיוצג בצורה מוחשית על פי גובה העיגול במעלה חמשת קווי החמשה, משך התו מיוצג באופן פחות אינטואיטיבי ע”י סימנים מוסכמים שעברו מדור לדור. אין באמת קשר אינטואיטיבי לבין תו חלול למשך זמן ארוך, וגם אין קשר בין נקודת הסטקטו לתו קצרצר. ואם בכל זאת נקודה מזכירה לכם “קצרצר” או “קטנטן” אז מה לגבי זו המופיעה מימין לתו או הפסקה? הנקודה ההיא דוקא מאריכה את התו.

אז איך מזרזים את העסק בכל זאת?

כמובן שיש תפקיד מכריע לשאלה – כמה זמן תהיו מוכנים להקדיש למלאכת לימוד הקריאה, וכל המרבה – הרי זה משובח. המתכון המומלץ למי שרוצה להתקדם מהר הוא עבודה יומיומית על טקסט חדש, כך שתהליך ה”בעל פה” לא יפגע ב”שריר הפיענוח”. ראו בזה אימון כושר לכל דבר – כושר מוחי. מומלץ לעבוד עם תווים קלים במיוחד כדי לא להתעכב המון על אותה יצירה וכדי שאפשר יהיה להתמודד עם תווים חדשים בכל יום מחדש. עד כמה קלים צריכים להיות התווים האלה? המורה שלכם ישמח להמליץ על החומר המתאים. בהצלחה!

Posted on

קבלו עדכון על העלאה של תווים לאתר

באים לכאן הרבה? אם אחת הסיבות לביקור שלכם באתר הסטודיו לפסנתר היא לברר אם עלו תווים חדשים לאתר אין צורך לדפדף עוד בין כל הקטגוריות. בקליק אחד תוכלו להישאר תמיד מעודכנים ולקבל הודעה מיידית לתיבת המייל שלכם כאשר עולים תווים חדשים לאתר. איך זה עובד? ערוץ הסטודיו לפסנתר מפרסם תווים לשירים ולרובם קיים קובץ שמע המנגן את התווים באמצעות תוכנת התיווי שבה הם נערכו. קובץ השמע מאפשר המחשה של התווים עוד לפני שמדפיסים אותם והוא מסייע בלימוד התווים עצמם לאחר ההדפסה. סמן מיוחד עוקב אחרי המיקום בתווים ומאפשר לדעת כיצד כל תיבה אמורה להישמע.

אז מה צריך לעשות בעצם? פשוט מקליקים על קישור ההרשמה. בכל פעם שבה אני מסיים לערוך תווים אני מייצא סרטון מתוכנת התווים ומעלה אותה לערוץ היוטיוב. הערוץ שולח באופן אוטומאטי עדכון על כך שסרטון חדש עם תווים עלה לערוץ. העדכון נשלח לכל מי שבחר להיות מנוי של הערוץ. הקליקו "הירשם כמנוי" ואתם מנויים!

Posted on 1 Comment

נגינה בפסנתר – על בחירת מורה ועל התאמה אישית

נגינה בפסנתר 1234

נגינה בפסנתר היא מיומנות נרכשת, וכדי לרכוש אותה בצורה רצינית כדאי למצוא מורה. רבים מתלבטים בשאלה “איך בוחרים מורה לפסנתר?” שאלה מורכבת. אני חושב שכמספר שנות ההוראה שלי כך מספר הדרכים לבחור את המורה המתאים ללימוד פסנתר.

נגינה בפסנתר – איך בוחרים את המורה?

זה לא הולך להיות פוסט שתצאו ממנו עם תשובות מובהקות, זה לא פוסט שיחולק לנקודות, אבל זהו בהחלט פוסט שעשוי לגרום לכם להרהר לגבי איזה טיפוס אתם בעצם. מתקשרים אלי מדי יום תלמידים פוטנציאליים. חלק מתרגשים, חלקם ממהרים, חלק מדברים בקצרה, חלק מאריכים, חלקם שמעו עליי ממישהו חלקם ראו פרסומת חלקם חיפשו בגוגל מורה לפסנתר. למרות שכולם (כמעט) התעניינו בנושא של לימוד פסנתר או בנושא קרוב לכך, עדיין אין שיחה אחת דומה לשניה.

אבל שיחה שקיבלתי בשבוע שעבר מאב שחיפש לבתו מורה לכינור (ורצה לדעת אם אני מכיר) גרמה לי להרהר. הוא שאל בפשטות “איך בעצם בוחרים מורה לנגינה”. אני החזרתי את השאלה אליו ושאלתי אותו – מה לך חשוב שיהיה במורה לכינור? והתשובה שלו הייתה מעניינת, הוא סיפר כי בתו בת ה-7 חולמת ללמוד כינור והוא מחפש בעצם את “מגשים החלומות שלה”.

המקרה הזה הינו דוגמא קלאסית לשאלות שאותן אני מברר כשתלמיד/ה כזה או אחר/ת מתקשר/ת אליי לראשונה. אני מברר בין היתר מה הרקע שלו/ה בנגינה בפסנתר, מה השאיפות שלו, רצונות, מה סגנון המוסיקה שהוא אוהב, ושאלות נוספות. חלק יגידו שהם מגיעים אליי “בשביל הנשמה”, חלק מעוניינים להגשים חלום ישן, חלק “נשלחו” ע”י ההורים שמחפשים מורה לפסנתר כדי להגשים את החלום הישן של ההורים ורבות ומגוונות הסיבות.

מיהו “המורה” עבורי?

המורה המתאים לך הינו המורה שיתאים עבורך את סגנון הלימוד שיתאים לך. “דו רה מי” נשמע דומה בין מורה למורה אך רבות הן הדרכים “להגיע אל התלמיד”. לעיתים המורה אף מכונה ה”פסיכולוג”. במקרה כזה מפגשי הנגינה בפסנתר מספקים עבורו צורך נוסף מעבר ללימוד פסנתר. המורה משמש כמגשר בין התלמיד לבין המוסיקה, בין החלום לבין הפיכתו למציאות.

יש לי תלמידה בת 65 שלומדת אצלי כ-15 שנה, בשבילה מוסיקה היא החיים עצמם, כך גם הנגינה בפסנתר. מאז שהתאלמנה הנגינה בפסנתר היוותה עבורה נקודת אור מרכזית בחיים והמפגשים שלנו מספקים עבורה חוויה שמקרבת אותה מחדש למשהו שהוא חלק בלתי נפרד ממנה. זהו חלום הילדות הישן – לימוד פסנתר. אני כמגשים החלומות הפרטי שלה עושה כל שביכולתי להגשים עבורה את החלום.

כמורה לפסנתר מוצבים בפניי מדי יום אתגרים רבים: ישנם תלמידים שמעוניינים שאאתגר אותם בחומר ברמה מתקדמת. אלה מעוניינים לעבוד את אותה היצירה המורכבת לאורך זמן ממושך בנחישות עד להשלמת המשימה. הם בעלי סבלנות מיוחדת ולא מפריע להם שלא לעבוד על עוד יצירות במקביל. יש שזקוקים לגיוון ותחלופה גבוהה של חומר. אלה מקבלים יצירות קלות יותר.

לכל תלמיד יש, כמובן, גם את היכולות שלו ואת הפחדים הקדמוניים שלו הקשורים לנגינה בפסנתר. תלמיד מבוגר שבילדותו קיבל חינוך נוקשה, כזה שהכריחו אותו ללמוד הרבה חוקים לפני שיהיה “ראוי” לנגן יצירה מוסיקלית מגיע אליי עם רצון ללמוד “איך מנגנים שיר משמיעה” ואני כמובן כמגשים החלומות נעתר לרצונו ומתאים את מסלול הלימודים שלנו לצורך שלו.

“תוך כמה זמן אדע לנגן בפסנתר בצורה בסיסית”?

מי קובע את קצב הלימוד? המורה לפסנתר? התלמיד? כמה שיעורים בשבוע מומלץ לקחת? תוך כמה זמן לומדים לנגן יצירה או שיר? אני יכול לתת את התשובה הפשוטה – אצלי מנגנים מוסיקה (ולא רק תרגילים וחוקים) כבר בשיעור הראשון. פשוט כי אני מאמין בעובדה פשוטה: לימוד פסנתר איכותי חייב לספק חוייה מוסיקלית לאורך כל הדרך.

אבל אם רוצים תשובה עמוקה יותר, אז יש בה מורכבות. אחד האתגרים שלי הוא מציאת האיזון הנכון בין הקצב הטבעי שכל אחד נוטה להתקדם בו לבין מסלול התקדמות בקצב שאני ממליץ להיות בו במסגרת לימוד נגינה בפסנתר. למעשה כל תלמיד הוא שונה. אותו “קצב” יכול להיות איטי מדי עבור אחד ומהיר מדי עבור אחר. אותה אינטנסיביות יכולה להיות דלילה מדי עבור אחד או תכופה מדי עבור אחר. לכל תלמיד רצונות, צרכים ויכולות משלו.
המורה הטוב הוא זה שישכיל ללכת צעד צעד יד ביד עם התלמיד. הוא ידע לזהות מה נכון וטוב עבורו, מה מצמיח אותו, מה נוגע לעולמו ולשאיפותיו, לשתף ולהשתתף ביצירה הנפלאה שמכונה לימוד נגינה בפסנתר.

כימיה היא לא מילה גסה

לאחר שביררתם עם עצמכם ועם המורה לפסנתר מה היעדים שלכם הקשורים לנגינה בפסנתר ומה אתם מחפשים במורה לפסנתר, יש משמעות גדולה להתאמה בין אישית בין המורה לבין התלמיד.

לעיתים יכול לקרות שמורה הוא מורה מצויין והתלמיד מגיע עם המון מוטיבציה אבל משהו בהתאמה עדיין לא פועל טוב מספיק. הציפיה ממורה לא תמיד ניתנת להגדרה במילים ולפעמים פרט מסויים יכול לגרום להרגשה לא נוחה או לא שלמה. סימפטיה ותחושה כללית של אהדה ואמון למשל אלה דברים שיכולים לא רק לתרום להתקדמות ולחוויה מהנה של לימוד פסנתר, אלא לפעמים אפילו להכריע אם זה/ו המורה שאנחנו בוחרים. לפעמים ישנה רגישות גם לחיבור תרבותי, ולמעשה עוד לא מעט פרמטרים שמשפיעים על התחושה הכללית של תלמיד כזה או אחר.

דבר אחד די בטוח לדעתי – שיחת הטלפון הראשונה לרוב אינה מספיקה כדי לקבל תמונה מספיקה ושלמה של מה אנו מרגישים לגבי אותו מורה ששוחחנו איתו. לכן, גם אם לא בטוחים, תמיד מומלץ להתחיל עם שיעור נסיון לא מחייב.

אם הגעתם עד לכאן ועוררתי בכם סימני שאלה, אז מצויין! לפעמים כדאי להקדיש מעט מחשבה ולברר קודם כל עם עצמכם מיהו המורה הטוב ביותר עבורכם? מהן המטרות השאיפות החלומות שלכם? הדבר מאפשר גם לכם להציג את עצמכם בצורה מחודדת יותר מבחינת השאיפות המוסיקליות שלכם, וגם יכול לעזור לכם להבחין מהר יותר אם הגעתם למורה המתאים. כמובן שזה גם יכו לעזור למורה להבין מהר יותר כיצד להתאים עבורכם את הכלים העומדים לרשותו.

מורה טוב הוא מורה של אנשים ולא מורה של כלים. ככל שהמורה טוב יותר הוא ידע ללמד כל אחד וכל אחת בדרך המיוחדת לו או לה. מורה טוב ידע להתאים את עצמו ולבנות נכון את תכנית הלימודים. מורה טוב ידע לאתר את הצרכים שלכם ולשלב אותם עם היכולות והחלומות שלכם.

בהצלחה!