פורסם ב-

הרהורים על זיכרון מוזיקלי והנאה

הרהורים על זיכרון והנאה

על זיכרון ועל דיסוננס

הבוקר הגיע אלי תלמידי עידו (השם שמור במערכת), בן 38, והשמיע לי את הסונטה לפסנתר של מוצרט בלה מז'ור קכל 331 אותה הכין בבית במשך השבוע. כשהגענו לטריו בחלק האמצעי, אשר בעיקר עליו עבד בימים האחרונים ניגן תו שגוי (לה במקום סול – זה המוקף בעיגול בתמונה) והערתי לו על כך. אציין כי עידו, תלמידי הוא אחד מהתלמידים המוכשרים והמוזיקליים ביותר שפגשתי. מסתבר שקרתה כאן תופעה שכבר מוכרת לי זה זמן רב, ומי מכם שעוסק בהוראה בטח פגש בה פעם או יותר  – התיקון שלי נשמע לו כמו זיוף! איך זה ייתכן? שאל בפליאה. כאשר אנחנו שומעים שוב ושוב רצף של צלילים מתרחש במוח תהליך שבו אנחנו שומעים צליל ומדמיינים את הצליל הבא שהתרגלנו לשמוע כצליל הכרחי. באופן הזה תהליך שהחל כתהליך למידה של רצף הופך את הרצף המושמע ליחידה בעלת "זהות". כל מה ששונה ממנו עלול לגרום לאפנו להתעקם קלות.

היקשרות

 כשמתרגלים – גם "נקשרים" להרגל ומה אינו תואם להרגל מתפרש כדיסוננס. באותו אופן אם ניקח כל מנגינה שאנו רגילים לשמוע מימים ימימה, תהיה גאונית יותר או גאונית פחות יהיה לנו קשה לשנות אותה לאחר שהטמענו אותה בזיכרון. ואם כבר מוצרט, שעל אף היותו בן תמותה, ועל גאוניותו באמת קשה לי להתווכח, אני בכל זאת לא יכול שלא להיזכר במשפטו המפורסם של אנטוניו סליירי בן תקופתו של המלחין:

And music finished as no music is ever finished. Displace one note and there would be diminishment. Displace one phrase and the structure would fall…Here again was the very voice of God. I was staring through the cage of those meticulous ink strokes at an absolute beauty

נראה שאת משפטו של סליירי רבים מאיתנו מאמצים גם בהקשר של יצירות מוסיקליות של מלחינים אחרים, ולא רק מהמוסיקה הקלאסית – גם מהפופלארית העכשווית. משהו שהושרש בזיכרון מקבל "שכבה רגשית" משמעותית. משהו בהתרגלות מגביר את הקסם.  מן הסתם, אני לא הראשון שמגלה שאחת מתופעות שמעוררות בנו את ההנאה ממוסיקה קשורה לזיכרון. אבל מעניין לי שוב ושוב להרהר בתופעה. התמכרות?

כאשר אנו שומעים יצירה בפעם הראשונה, לא נוכל לחוות את אותה חוויה בפעם השניה (לטוב ולרע). קשה לי לשכוח את אמירתו של ד"ר נחום אמיר לי ולבנות/י כתתי באקדמיה באמצע שנות ה-90 על הפרלוד לאופרה "טריסטן ואיזולדה" של ריכרד ואגנר: "אני מקנא בכם שאתם שומעים את היצירה הזאת בפעם הראשונה". אכן כששומעים משהו בפעם הראשונה נהנים מההפתעה של מה שלא ציפינו, וזה אולי דומה לאהבה ראשונה. אבל כששומעים אותו שוב, מתווסף סוג נוסף של הנאה, ההיזכרות, ההיקשרות, הנועם שבציפיה שמתממשת. גם אז, אגב, לא חייבות להסתיים ההפתעות, ודוקא אז אפשר "לחזק את הקשר". וכמו שהרקליטוס אמר (ורבי יצחק סדאי ז"ל אהב לצטט) – "אינך יכול להיכנס לאותו נהר פעמיים"

אפקט החשיפה בלבד (Mere Exposure Effect) הוא ממצא של הפסיכולוג וחוקר הפסיכולוגיה החברתית האמריקאי רוברט זאג'ונס. לפי מחקריו חשיפה חוזרת ונשנית לגירוי (לא רק מוזיקלי) מובילה לחיבה גדולה יותר לאותו גירוי. זיכרון והנאה. הנה סרטון חביב שמצאתי ומתאר את התופעה בצורה יפה.

פורסם ב-

פורום תווים בפייסבוק

תווים

רוצים/ות לקבל מידע אודות קונצרטים ומופעים מוזיקליים? לדבר תיאוריה? לשאול שאלות הקשורות לתווים ותיווי? רוצים/ות לשתף משהו מעניין ולראות מה אחרים שיתפו? הפורום מתאים לכולם/ן – מתלמדים/ות, מורים/ות, חובבים/ות, מומחים/ות, אוהבי/ות מוסיקה קלאסית, וגם חובבי/ות מוזיקה עכשווית פופולרית ללא מגבלות סגנון או תרבות.

זה המקום לשאלות ותשובות ודיון בתחום המוסיקה והתיאוריה, החל מטכניקות כתיבה בסגנונות שונים, הרמוניה לסוגיה ולתקופותיה, שאלות טכניות ואחרות בנושא תוכנות לתיווי כגון סיבליוס, פינאלה ועוד, שיתוף חומר היסטורי מעניין הקשור לתחום התיווי והתיאוריה, שיתוף רעיונות חדשים הקשורים לתחום וגם המלצות לספרי תווים שראו אור ותווים באינטרנט.

זה גם המקום לפרסם בו אודות קונצרטים, שידורי רדיו ושידורי טלויזיה הקשורים במוסיקה קלאסית, ג'אז, ומוסיקה אתנית.

הצטרפו עכשיו!

פורסם ב-

מוזיקה בגיל הַזִּקְנָה

קרוב ל-40% מהאוכלוסיה שעברה את גיל 80 לוקה במחלות ניווניות נוירולוגיות בהן מתנוונים בהדרגה תאי עצב במוח – הנפוצה שבהן היא אלצהיימר. בתהליך ההידרדרות המוחית מתרחשת ירידה ניכרת ביכולות החשיבה ובתפקוד של המוח ובין היתר בזיכרון. הלוקים/ות בתסימים חשים /ות דיכאון ובדידות ויוצרים/ות פחות קשר עם סביבתם/ן. הם/ן מתחילים/ות לחוש לא מחוברים /ות מחייהם/ן וממי שהיו בעבר. קשיים בזיהוי דמויות מקורבות, וחוסר התמצאות בזמן ובמרחב הם רק חלק מהתסמינים של אותם מצבים. במצברים אלה קיימים טיפולים תרופתיים מגוונים אך תחום אחד עושה קסמים והוא לא מורכב מחומר כימי כלשהו: מוזיקה.

זה זמן רב שמוזיקה ידועה בסגולותיה הטיפוליות וכוח הריפוי שלה. במוזיקה קיים פוטנציאל להפעלה מיידית של אזורים נרחבים במוח מעבר לחוש השמיעה הפיזי ושניים מהבולטים שבהם הם זיכרון ורגש. העיסוק במוזיקה, נגינתה, ואפילו שמיעתה בלבד בכוחה לעורר זכרונות מודחקים שלא עולים בתנאים אחרים. מוזיקה שמתקשרת לאירוע שבעבר עורר רגש, תעורר רגש מחדש גם במצב של ירידה בתפקודים המוחיים. יחד עם הרגש מתעורר הזיכרון של אירועים שנשכחו. שירים ויצירות מוזיקליות, בין אם הם קשורים לעברם של החולים/ות במחלה הניוונית ובין אם לאו, יש בכוחם לעורר רגשית ובאורח פלא גם לחבר אותם/ן מחדש לחבריהם/ן, למשפחתם/ן ולעולם הסובב אותם/ן ממנו התנתקו כאשר הופיעה הירידה בתפקוד. כך הם/ן חוזרים/ות ממצב של אדישות בחזרה אל הרגש. בחזרה אל מעגל החיים.

פורסם ב-

על קריאת תווים

קריאת תווים 2

תלמידים רבים פונים אלי במהלך התקופה הראשונה ללימודים וכשזה מגיע לנושא תווים הם שואלים אותי שאלות שאני מוצא בהן הרבה מכנה משותף. למשל – "מתי אדע לקרוא תווים?" וגם שאלות מהסוג של – "כעבור מספר אימונים אני זוכרת את היצירה בעל פה וכבר לא צריכה להסתכל בתווים אז אני מרגישה שזה לא חוכמה כי אני לא באמת קוראת! אז זה בסדר…?".

ובכן התשובה לא מסובכת. אז הנה מורה נבוכים קצר –

לצורך ההסבר שלי אני אוהב להשתמש בשלוש אנלוגיות – אנלוגיית שחקן התיאטרון, אנלוגיית תלמיד בית הספר היסודי, ואנלוגיית השירה.

מקומה של קריאת התווים בתהליך הלימודי ובביצוע

אז "האם זה בסדר פשוט לזכור בעל פה ולהתעלם מהתווים…?" – לפי אנלוגיית השחקן – המטרה הממשית היא לא קריאה מהדף. הטקסט הוא אמצעי לזכור מה ואיך לומר והדבר הממשי במובן האומנותי הוא הביצוע. אחרי הכל, כאשר השחקן על הבמה, איש בקהל אינו מתעניין ביכולות הקריאה שלו. הטקסט הוא רק האמצעי בעזרתו הוא זוכר את התוכן האומנותי. כך גם בביצוע מוסיקלי. התווים אינם המטרה ואין כל פסול בכך שלומדים בעל פה ונפרדים מדף התווים. ההיפך הוא הנכון. זה נכון שכדאי שקצב הפיענוח של התווים יהיה מהיר כדי לא להתעכב בגללם, אך התווים הם הטקסט בלבד. עדיף כמה שפחות להיות תלוי ב"דף ההוראות" ולהיות כמה שיותר מרוכז בביצוע, שהרי הוא העיקר ולשם כך התכנסנו.

השגת מיומנות הקריאה תיקח תמיד יותר זמן ממה שהייתם רוצים

"למה כל כך הרבה זמן עד שאני קולט?…"  – אנלוגיית התלמיד מדברת על מיומנות הקריאה עצמה. בבית הספר היסודי רכשנו את הידע הבסיסי שיאפשר לנו לבטא מילים מתוך טקסט כתוב. רובנו לא תמיד חושבים על זה, אך מיומנות הקריאה הספונטנית והשוטפת לא נרכשה בשעתיים, לא ביומיים, ואפילו לא בחודשיים. ברוב המקרים נדרשות בין שנתיים לשלוש עד שניתן לתרגם מה שראינו על הנייר ולהפוך את הטקסט למשהו שנוכל להשמיע באופן שוטף באמת. בל נשכח שאת לימוד הקריאה רובנו החל סביב גיל 6, גיל שבו כושר הלמידה גבוה. אז תוך כמה זמן יודעים לפענח את הכתוב בשפת התווים ולהשמיע אותו בצלילים באופן שוטף? קשה יהיה לקבוע מספרית בחודשים או בשנים, אך ללא ספק – זה לא יקרה מהר יותר ממהירות לימוד הקריאה שלנו בגיל צעיר.

למה זה קשה כל כך?

האם חייבים תווים כדי שנדע לנגן יפה? ממש לא חייבים. אפשר לנגן מנגינות נהדרות ואף להלחין בלי שיהיה מושג ירוק על חוקי התווים. רבים מצליחים להגיע לחיקויים מעולים משמיעה. כמה מגדולי האמנים הידועים לא ממש יודעים תווים לא כל שכן תיאוריה. אבל חשוב לזכור – חוקי התווים נועדו לשמר כמות גדולה של מידע מדוייק לגבי איך המלחין המקורי של היצירה הגדיר כל חלק בביצוע של היצירה. השפה הכתובה מאפשרת להבין "למה התכוון המשורר" ולא להיות תלוי בהבנת היצירה רק דרך ביצוע כזה או אחר ששמענו. כך גם נבין טוב יותר אילו דברים משלנו אנחנו רוצים לבטא דרך המוסיקה. כאן זה המקום לתת את אנלוגיית השירה: לרוב בני האדם לא דרושות יותר מאשר שתי אזניים (ואפשר גם אחת) כדי לחקות בשירה או בתיפוף על השולחן תופעות מוסיקליות שיכולות להיראות מאד מסובכות על הנייר למען האמת. הצורך בפיענוח מקצב מסובך ושיחזור שלו בנגינה גובה לפעמיים הרבה יותר "אנרגיה" מאשר פשוט לחקות אותו משמיעה, לתופף, או לשיר אותו. שפת המוסיקה טבועה בנו עוד משחר נעורינו, נרצה בכך או לא, ולכן קל לנו "לדבר אותה" גם אם לא למדנו (או לא נלמד אי פעם) איך לכתוב או לקרוא אותה.

בהמשך לאנלוגיית השירה – אולי זה המקום להזכיר ששפת התווים היא לא שפה אינטואיטיבית מבחינה גרפית. הקושי העיקרי טמון בייצוג הגרפי של חוקי משך התווים. בעוד שגובה הצליל מיוצג בצורה מוחשית על פי גובה העיגול במעלה חמשת קווי החמשה, משך התו מיוצג באופן פחות אינטואיטיבי ע"י סימנים מוסכמים שעברו מדור לדור. אין באמת קשר אינטואיטיבי לבין תו חלול למשך זמן ארוך, וגם אין קשר בין נקודת הסטקטו לתו קצרצר. ואם בכל זאת נקודה מזכירה לכם "קצרצר" או "קטנטן" אז מה לגבי זו המופיעה מימין לתו או הפסקה? הנקודה ההיא דוקא מאריכה את התו.

אז איך מזרזים את העסק בכל זאת?

כמובן שיש תפקיד מכריע לשאלה – כמה זמן תהיו מוכנים להקדיש למלאכת לימוד הקריאה, וכל המרבה – הרי זה משובח. המתכון המומלץ למי שרוצה להתקדם מהר הוא עבודה יומיומית על טקסט חדש, כך שתהליך ה"בעל פה" לא יפגע ב"שריר הפיענוח". ראו בזה אימון כושר לכל דבר – כושר מוחי. מומלץ לעבוד עם תווים קלים במיוחד כדי לא להתעכב המון על אותה יצירה וכדי שאפשר יהיה להתמודד עם תווים חדשים בכל יום מחדש. עד כמה קלים צריכים להיות התווים האלה? המורה שלכם ישמח להמליץ על החומר המתאים. בהצלחה!

פורסם ב-

קבלו עדכון על העלאה של תווים לאתר

 

באים לכאן הרבה? אם אחת הסיבות לביקור שלכם באתר הסטודיו לפסנתר היא לברר אם עלו תווים חדשים לאתר אין צורך לדפדף עוד בין כל הקטגוריות. בקליק אחד תוכלו להישאר תמיד מעודכנים ולקבל הודעה מיידית לתיבת המייל שלכם כאשר עולים תווים חדשים לאתר. איך זה עובד? ערוץ הסטודיו לפסנתר מפרסם תווים לשירים ולרובם קיים קובץ שמע המנגן את התווים באמצעות תוכנת התיווי שבה הם נערכו. קובץ השמע מאפשר המחשה של התווים עוד לפני שמדפיסים אותם והוא מסייע בלימוד התווים עצמם לאחר ההדפסה. סמן מיוחד עוקב אחרי המיקום בתווים ומאפשר לדעת כיצד כל תיבה אמורה להישמע.

אז מה צריך לעשות בעצם? פשוט מקליקים על קישור ההרשמה. בכל פעם שבה אני מסיים לערוך תווים אני מייצא סרטון מתוכנת התווים ומעלה אותה לערוץ היוטיוב. הערוץ שולח באופן אוטומאטי עדכון על כך שסרטון חדש עם תווים עלה לערוץ. העדכון נשלח לכל מי שבחר להיות מנוי של הערוץ. הקליקו "הירשם כמנוי" ואתם מנויים!

 
 
פורסם ב- תגובה אחת

נגינה בפסנתר – על בחירת מורה ועל התאמה אישית

נגינה בפסנתר 1234

נגינה בפסנתר היא מיומנות נרכשת, וכדי לרכוש אותה בצורה רצינית כדאי למצוא מורה. רבים מתלבטים בשאלה "איך בוחרים מורה לפסנתר?" שאלה מורכבת. אני חושב שכמספר שנות ההוראה שלי כך מספר הדרכים לבחור את המורה המתאים ללימוד פסנתר.

נגינה בפסנתר – איך בוחרים את המורה?

זה לא הולך להיות פוסט שתצאו ממנו עם תשובות מובהקות, זה לא פוסט שיחולק לנקודות, אבל זהו בהחלט פוסט שעשוי לגרום לכם להרהר לגבי איזה טיפוס אתם בעצם. מתקשרים אלי מדי יום תלמידים פוטנציאליים. חלק מתרגשים, חלקם ממהרים, חלק מדברים בקצרה, חלק מאריכים, חלקם שמעו עליי ממישהו חלקם ראו פרסומת חלקם חיפשו בגוגל מורה לפסנתר. למרות שכולם (כמעט) התעניינו בנושא של לימוד פסנתר או בנושא קרוב לכך, עדיין אין שיחה אחת דומה לשניה.

אבל שיחה שקיבלתי בשבוע שעבר מאב שחיפש לבתו מורה לכינור (ורצה לדעת אם אני מכיר) גרמה לי להרהר. הוא שאל בפשטות "איך בעצם בוחרים מורה לנגינה". אני החזרתי את השאלה אליו ושאלתי אותו – מה לך חשוב שיהיה במורה לכינור? והתשובה שלו הייתה מעניינת, הוא סיפר כי בתו בת ה-7 חולמת ללמוד כינור והוא מחפש בעצם את "מגשים החלומות שלה".

המקרה הזה הינו דוגמא קלאסית לשאלות שאותן אני מברר כשתלמיד/ה כזה או אחר/ת מתקשר/ת אליי לראשונה. אני מברר בין היתר מה הרקע שלו/ה בנגינה בפסנתר, מה השאיפות שלו, רצונות, מה סגנון המוסיקה שהוא אוהב, ושאלות נוספות. חלק יגידו שהם מגיעים אליי "בשביל הנשמה", חלק מעוניינים להגשים חלום ישן, חלק "נשלחו" ע"י ההורים שמחפשים מורה לפסנתר כדי להגשים את החלום הישן של ההורים ורבות ומגוונות הסיבות.

מיהו "המורה" עבורי?

המורה המתאים לך הינו המורה שיתאים עבורך את סגנון הלימוד שיתאים לך. "דו רה מי" נשמע דומה בין מורה למורה אך רבות הן הדרכים "להגיע אל התלמיד". לעיתים המורה אף מכונה ה"פסיכולוג". במקרה כזה מפגשי הנגינה בפסנתר מספקים עבורו צורך נוסף מעבר ללימוד פסנתר. המורה משמש כמגשר בין התלמיד לבין המוסיקה, בין החלום לבין הפיכתו למציאות.

יש לי תלמידה בת 65 שלומדת אצלי כ-15 שנה, בשבילה מוסיקה היא החיים עצמם, כך גם הנגינה בפסנתר. מאז שהתאלמנה הנגינה בפסנתר היוותה עבורה נקודת אור מרכזית בחיים והמפגשים שלנו מספקים עבורה חוויה שמקרבת אותה מחדש למשהו שהוא חלק בלתי נפרד ממנה. זהו חלום הילדות הישן – לימוד פסנתר. אני כמגשים החלומות הפרטי שלה עושה כל שביכולתי להגשים עבורה את החלום.

כמורה לפסנתר מוצבים בפניי מדי יום אתגרים רבים: ישנם תלמידים שמעוניינים שאאתגר אותם בחומר ברמה מתקדמת. אלה מעוניינים לעבוד את אותה היצירה המורכבת לאורך זמן ממושך בנחישות עד להשלמת המשימה. הם בעלי סבלנות מיוחדת ולא מפריע להם שלא לעבוד על עוד יצירות במקביל. יש שזקוקים לגיוון ותחלופה גבוהה של חומר. אלה מקבלים יצירות קלות יותר.

לכל תלמיד יש, כמובן, גם את היכולות שלו ואת הפחדים הקדמוניים שלו הקשורים לנגינה בפסנתר. תלמיד מבוגר שבילדותו קיבל חינוך נוקשה, כזה שהכריחו אותו ללמוד הרבה חוקים לפני שיהיה "ראוי" לנגן יצירה מוסיקלית מגיע אליי עם רצון ללמוד "איך מנגנים שיר משמיעה" ואני כמובן כמגשים החלומות נעתר לרצונו ומתאים את מסלול הלימודים שלנו לצורך שלו.

"תוך כמה זמן אדע לנגן בפסנתר בצורה בסיסית"?

מי קובע את קצב הלימוד? המורה לפסנתר? התלמיד? כמה שיעורים בשבוע מומלץ לקחת? תוך כמה זמן לומדים לנגן יצירה או שיר? אני יכול לתת את התשובה הפשוטה – אצלי מנגנים מוסיקה (ולא רק תרגילים וחוקים) כבר בשיעור הראשון. פשוט כי אני מאמין בעובדה פשוטה: לימוד פסנתר איכותי חייב לספק חוייה מוסיקלית לאורך כל הדרך.

אבל אם רוצים תשובה עמוקה יותר, אז יש בה מורכבות. אחד האתגרים שלי הוא מציאת האיזון הנכון בין הקצב הטבעי שכל אחד נוטה להתקדם בו לבין מסלול התקדמות בקצב שאני ממליץ להיות בו במסגרת לימוד נגינה בפסנתר. למעשה כל תלמיד הוא שונה. אותו "קצב" יכול להיות איטי מדי עבור אחד ומהיר מדי עבור אחר. אותה אינטנסיביות יכולה להיות דלילה מדי עבור אחד או תכופה מדי עבור אחר. לכל תלמיד רצונות, צרכים ויכולות משלו.
המורה הטוב הוא זה שישכיל ללכת צעד צעד יד ביד עם התלמיד. הוא ידע לזהות מה נכון וטוב עבורו, מה מצמיח אותו, מה נוגע לעולמו ולשאיפותיו, לשתף ולהשתתף ביצירה הנפלאה שמכונה לימוד נגינה בפסנתר.

כימיה היא לא מילה גסה

לאחר שביררתם עם עצמכם ועם המורה לפסנתר מה היעדים שלכם הקשורים לנגינה בפסנתר ומה אתם מחפשים במורה לפסנתר, יש משמעות גדולה להתאמה בין אישית בין המורה לבין התלמיד.

לעיתים יכול לקרות שמורה הוא מורה מצויין והתלמיד מגיע עם המון מוטיבציה אבל משהו בהתאמה עדיין לא פועל טוב מספיק. הציפיה ממורה לא תמיד ניתנת להגדרה במילים ולפעמים פרט מסויים יכול לגרום להרגשה לא נוחה או לא שלמה. סימפטיה ותחושה כללית של אהדה ואמון למשל אלה דברים שיכולים לא רק לתרום להתקדמות ולחוויה מהנה של לימוד פסנתר, אלא לפעמים אפילו להכריע אם זה/ו המורה שאנחנו בוחרים. לפעמים ישנה רגישות גם לחיבור תרבותי, ולמעשה עוד לא מעט פרמטרים שמשפיעים על התחושה הכללית של תלמיד כזה או אחר.

דבר אחד די בטוח לדעתי – שיחת הטלפון הראשונה לרוב אינה מספיקה כדי לקבל תמונה מספיקה ושלמה של מה אנו מרגישים לגבי אותו מורה ששוחחנו איתו. לכן, גם אם לא בטוחים, תמיד מומלץ להתחיל עם שיעור נסיון לא מחייב.

אם הגעתם עד לכאן ועוררתי בכם סימני שאלה, אז מצויין! לפעמים כדאי להקדיש מעט מחשבה ולברר קודם כל עם עצמכם מיהו המורה הטוב ביותר עבורכם? מהן המטרות השאיפות החלומות שלכם? הדבר מאפשר גם לכם להציג את עצמכם בצורה מחודדת יותר מבחינת השאיפות המוסיקליות שלכם, וגם יכול לעזור לכם להבחין מהר יותר אם הגעתם למורה המתאים. כמובן שזה גם יכו לעזור למורה להבין מהר יותר כיצד להתאים עבורכם את הכלים העומדים לרשותו.

מורה טוב הוא מורה של אנשים ולא מורה של כלים. ככל שהמורה טוב יותר הוא ידע ללמד כל אחד וכל אחת בדרך המיוחדת לו או לה. מורה טוב ידע להתאים את עצמו ולבנות נכון את תכנית הלימודים. מורה טוב ידע לאתר את הצרכים שלכם ולשלב אותם עם היכולות והחלומות שלכם.

בהצלחה!

פורסם ב-

תאהבו את הפסנתר שלכם – קצת על תחזוקת הפסנתר

לשמור על הפסנתר שלנו

אודות תחזוקת הפסנתר, יהונתן קול – מורה לפסנתר

תחזוקת הפסנתר היתה תמיד נושא רציני עבורי. מורים לפסנתר מזכירים במקרים רבים את החשיבות של שמירה על הפסנתר. בתור מורה לפסנתר, וגם לפני שהפכתי להיות מורה לפסנתר התייחסתי קודם כל באהבה אל הפסנתר שלי. אחת התכונות המיוחדות של הפסנתר היא הנטיה שלו להאריך ימים. חייו של הפסנתר עשויים להגיע ליותר ממאה שנים. אך לפעמים זה גם תלוי בבעלים שלו ובמעורבותו בתחזוקה שלו. הפעולה השכיחה ביותר בתחזוקת הפסנתר היא הכיוון שלו.
תוך כדי ביצוע פעולת הכיוון דואג מכוון הפסנתרים לבדיקה כללית של כל המערכות שנמצאות בפסנתר. במקרים לא מעטים יכולות להתגלות בעיות מסוגים שונים. בעיות שכיחות יכולות להיות – לחות, יובש, עש ואפילו עכברים במקרים מסוימים. גילוי מוקדם יחסוך בעיות עתידיות, שעלולות רק להחמיר ככל שדוחים את הכיוון. אם מבצעים כיוון באופן סדיר אחת לשנה אפשר לצפות ולמנוע מראש תופעות שהטיפול שלהן יהיה יקר בהמשך.  כיוון הפסנתר מאפשר לפסנתר להישמע במיטבו. את הפסנתר שנמצא אצלי בסטודיו למשל, מדגם C.BECHSTEIN בנו בגרמניה בשנת 1,899. כמורה לפסנתר אני מחוייב (וכל מורה לפסנתר מחוייב) לדאוג הפסנתר שלי יהיה במיטבו משך כל ימות השנה. לכן אני מבצע כיוון בתדירות גבוהה. לשם כך אני מזמין מכוון פסנתרים.

מי יכול לכוון פסנתרים?

האם כיוון פסנתרים זה משהו שכל מורה לפסנתר יכול לעשות? ממש לא. למען האמת מעטים הם המורים המקצועיים לפסנתר שגם עוסקים בכיוון באופן מקצועי. שתי האומנויות דורשות מיומנות גבוהה וכל אחת מהן היא מקצוע שלם בפני עצמו. מכוון פסנתרים (הנקרא בעברית גם כוונן) הוא אדם העוסק באומנות מתיחת מיתרי הפסנתר. הוא עבר תהליך הכשרה, לעיתים במכללה הנותנת תעודה רשמית, אך לפעמים גם בבתי מלאכה, בהם הוא לומד לבצע את כיוון המיתרים כאחד השלבים הסופיים של שיפוץ פסנתר. לצורך כיוון מקצועי ברמה גבוהה, הכולל את כל פעולות התחזוקה המינימליות דרוש מעבר לארגז כלים יקר ומקצועי גם חוש ספציפי לתחום, הרבה נסיון וכמובן אהבה לפסנתרים.

טיפים לשמירה על הפסנתר

היום ביקר אצלי (ואצל הפסנתר שלי) "מר פסנתר" משה פורת. כשמשה מגיע אלי אנחנו לפעמים משוחחים על דא ועל הא, אבל הרבה גם על דו ועל רה, וכל מה שקשור לעולם הפסנתר שהוא מכיר לעומק כה רב. הזכרתי בשיחה שלנו שבתור מורה לפסנתר אני שומע רבות את השאלה: "כל כמה זמן לכוון את הפסנתר". בכל 20 שנות עבודתי כמורה לפסנתר ידעתי שהתשובה תלויה בהרבה משתנים. סיפרתי לו על האתר שהקמתי כמורה לפסנתר ובו אני מתכנן לכתוב פוסט אודות תחזוקת הפסנתר. בשיחתנו ביקשתי שיעזור לי "לעשות סדר" לכל השואלים, כדי שאוכל להציג בצורה הכי מסודרת את כל הנקודות החשובות. אז הנה הן לפניכם:
ראשית, בשום אופן לא מומלץ להמתין עד שהפסנתר יזייף בצורה קיצונית או לבעיות מכניות מובהקות כדי להפגישו עם מכוון, והעיקר – גם פסנתר שאינו בשימוש זמן רב זקוק לכיוון שנתי לצורך שמירה עליו. התדירות המומלצת לתחזוקה בסיסית היא אחת לשנה. אך משתנים רבים יכולים לגרום לצורך להזמין את המכוון לעיתים קרובות יותר. מהם המצבים שבהם כיוון המיתרים נפגע מהר יותר, ומהם המצבים שבהם פסנתר זקוק לתחזוקה תכופה יותר?
  • שינויי אקלים קיצוניים
  • לחות גבוהה
  • איכות בסיסית נמוכה של הכלי
  • הגיל של המיתרים ו/או ברגי הכיוון
  • עומס נגינה (כמות וצורת נגינה)
  • שימוש רב במזגן

מהדרין

מורה לפסנתר ממליץ לרוב לכוון את הפסנתר לא יותר מאשר אחת לשנה. ואכן בחלק גדול מהמקרים לא שומעים זיוף לאורך כל השנה. יחד עם זאת פסנתר אוהב שמטפלים בו. כבר עם יציאתו של מכוון הפסנתרים מביתכם לאחר הכיוון מתחילים המיתרים בהדרגה לאבד מהמתח שלהם. מי שרוצה ויכול כלכלית, יכול לשמור על איכות צליל גבוהה בכל ימות השנה אם יפגוש את המכוון גם שלוש פעמים בשנה ואפילו יותר. באולמות קונצרטים רבים מתבצע כיוון פסנתר אפילו מספר פעמים בחודש, לעתים לפני כל קונצרט. באחד מסיוריו של משה פורת מצא בתוך פסנתר אנגלי עתיק כרטיס ביקור משנת 1,918 שבו מופיע מחיר אחיד עבור "חבילת כיוונים". החל מכיוון אחד בשנה, ועד לחבילה של שישה כיוונים בשנה. אפשר להסיק מכך שבעבר לא היה מוזר לדאוג לפסנתר גם מספר פעמים בשנה.

כרטיס ביקור שנמצא בפסנתר מתחילת המאה ה-20 – Molineux & Son

card

ערך הפסנתר

 שמירה על רמת תחזוקה גבוהה תאפשר לפסנתר שלכם להאריך ימים. זכרו זאת. בנוסף, נקודה חשובה: במקרה שתרצו למכור אותו בעתיד תוכלו לקבל עליו תמורה כספית גבוהה בהרבה מאשר תקבלו אם לא תתחזקו אותו. כמורה לפסנתר פגשתי תלמידים רבים שכאשר הגיעו אלי סיפרו לי שהפסנתר שלהם נמצאים במצב של הזנחה מתמשכת. אני מזכיר לתלמידים אלה שהחזרה של הפסנתר למצב תקין עלולה לפעמים להיות כרוכה בהוצאה גדולה יותר מאשר "סתם" כיוון. לרוב צריך במקרים כאלה יותר מאשר כיוון אחד (המכוון מגיע פעמיים בתקופה קצרה), אבל גם עלולות להתגלות תופעות נוספות שקשורות להזנחה. מיתרים עלולים לפקוע במצבים כאלה, ולפעמים אף צריך שיפוץ ממשי של הפסנתר. במצבים קיצוניים הפסנתר הוזנח בצורה כה קשה, שכבר לא משתלם כלכלית לבצע בו תיקון. פסנתר חדש במקרים כאלה עשוי לעלות אף פחות.
התייחסו באהבה אל הפסנתר שלכם, והוא יגמול לכם על כך!
שתפו:
פורסם ב-

על נגינה ומהירות

faster2

האם אתם מהממהרים?

הרצון לעשות "הכי"

במהלך עבודתי כמורה לפסנתר פגשתי בשני העשורים האחרונים מאות תלמידים ברמות נגינה שונות. חלקם ברמה התחלתית וחלקם ברמה מתקדמת. עבור חלק מהתלמידים הנגינה היא תחביב צדדי ועבור אחרים שהפכו למוסיקאים, למורים ולפסנתרנים היא מקצועית. יש יש תופעה נפוצה וברורה בקרב קבוצת הגיל הצעירה שמגיעה אלי. היא נפוצה יותר באופן סטטיסטי ככל שהגיל הולך ויורד: הרצון לנגן מהר. הכי מהר! לפעמים מהר מכפי שבאמת יכולים. בדרך כלל, עם הגיל, מבינים שמותר ואפשר לנגן מהר אבל כדי להיות פסנתרן מהיר יש צורך בעבודה אינטנסיבית. האימונים חייבים לכלול פיתוח שיטתי של הטכניקה תוך נגינת יצירות מאתגרות.

לפעמים, גם תלמידים וגם פסנתרנים קצת שוכחים את יופיה של המוסיקה ואתגר המהירות הופך לאומנות בפני עצמה, אומנות שפחות דומה למוסיקה ומזכירה יותר ספורט, יש שיאמרו. אפשר להבחין בזה כשרואים כמה סרטונים ויראליים מופצים ברשתות החברתיות שבהם מופיעים פסנתרנים שהם בעצם סוג של אקרובטים.

איפה הגבול?

האם כל אחד יודע מתי לשים את הגבול? מתי השאיפה להרשים במהירות בלבד "לוקחת את הבמה" של המוסיקה והופכת לספורט במקום מוסיקה?  שאלה פתוחה. לדעתי הגבול אף פעם לא יהיה ברור כי כל אחד מאיתנו מחשיב את מושג היופי שבמוסיקה לפי פרמטרים שונים. בעיני רבים "מהר" נחשב "יפה". גם בעיניי במקרים מסויימים. יש סגנונות מוסיקליים שלוירטואוזיות יש חלק מכריע ביופי שלהם באופן מוצהר.

בג'אז האג'נדה המרכזית היא המְבַצֵּעַ. פסנתרן ג'אז מיומן ומקצועי חייב לא רק לדעת לנגן מהר לצורך ביצוע קטעים מסויימים, אלא גם לחשוב מהר, לצורך האילתור. היכולת שלו לתכנן מהר מה יהיה הצליל הבא תקבע במידה מכרעת את מידת ההנאה שלנו. במובנים רבים המלחין המקורי של היצירה בג'אז הופך לפחות מעניין מאשר המבצע שלה. אם המְבַצֵּעַ לא יהיה וירטואוז בעינינו, לא נקנה את הדיסק. לעומת זאת רבים קונים את הדיסק של "ארבע העונות" של ויויאלדי בלי שיהיה להם ממש חשוב לדעת מי ניגן את זה, כי המנגינה היא העיקר עבורם, לא הנגן. פסנתרנים קלאסיים רבים שמים לעצמם למטרה לכבוש את היעד של נגינת 24 האטיודים של שופן שמזמינים לאתגר של נגינה מהירה. ככל שרמת הדיוק גבוהה יותר במהירויות הגבוהות רבים מאיתנו נוטים להתרשם.

לפני כחמש שנים זכיתי לשמוע את הפסנתרן דניל טריפונוב בגמר של תחרות הפסנתרנים הבינלאומית ע"ש ארתור רובינשטיין רגע לפני שזכה בה. הוא ניגן את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של שופן עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח אשר פיש. קשה היה שלא להתרשם מרמת הדייקנות הגבוהה שלו, במיוחד במהירויות הגבוהות. מבריק ומושלם, אי אפשר לתאר את זה אחרת. החוויה נשארה חרוטה בי עד היום. פסנתרנים מפורסמים רבים מפליאים אותנו בכל פעם מחדש ביכולות הוירטואוזיות שלהם. אבל פסנתרן אחד הוא המהיר מכולם, מסתבר, לפחות לפי ספר השיאים של גינס.

תכירו את פיטר בנס – הפסנתרן המהיר בעולם

הפסנתרן והמלחין הצעיר פיטר בנס, נולד בהונגריה בשנת 1991, והחל לנגן בפסנתר בהיותו בן 3. פיטר החל להלחין בגיל 7. עוד בילדותו הספיק לזכות בתחרויות בינלאומיות. פיטר החל את לימודיו האקדמיים ב-2010 בברקלי שאותם סיים בתואר שני בהלחנה לסרטים ולימודי סאונד ועיצוב. אחד היעדים שעמד לנגד עיניו הוא להיות פסנתרן מהיר. הכי מהיר.

ב-14 בינואר 2012 שבר פיטר בנס את השיא העולמי (והוא עדיין מחזיק בו) של מספר הלחיצות על קליד פסנתר בפרק זמן נתון, והצליח להגיע ל- 765 לחיצות תוך 60 שניות! בראיון בערוץ שלו שלושה שבועות אחרי ששבר את השיא העולמי מספר פיטר:

"…הרעיון נולד במוחי לפני שנתיים כשנכנסתי לחנות ספרים, ומצאתי בה דיסק של פסנתרן הונגרי, ונרשם על העטיפה שלו שהוא הפסנתרן המהיר בעולם. בדקתי באינטרנט וגיליתי שהוא הצליח לבצע כמעט 500 לחיצות קליד בדקה אחת וחשבתי לעצמי – זה לא כל כך הרבה. אני יכול לשבור את השיא!…"